רוזנפלד נ' אגודה חקלאית מטולה בע"מ

פסק דין

1.בפני תביעה כספית בסכום של 30,000 ₪ בטענה לנזקים כספיים שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מהתנהלות הנתבעת בגבייה ביתר של כספי פסק בורר מיום 27/4/03 (להלן: "הפסק").

יצוין, כי התובע עתר בכתב התביעה גם לסעד של צו עשה להחזרתו להיות חבר אצל הנתבעת. אולם, בהתאם להחלטה מיום 9/2/11, נמחק סעד זה בשל העדר סמכות עניינית.

2.לטענת התובע, כמפורט בתצהירו, פתחה הנתבעת לצורך ביצוע הפסק, תיק הוצל"פ שמספרו 0700419047 (להלן: "תיק ההוצל"פ") ואולם, חייבה את התובע באופן כפול בגין שכ"ט עו"ד ובגין הוצאות הפסק, הן בתיק ההוצל"פ והן בכרטסת חיובים אצל הנתבעת. התובע הפנה לחיוביו בכרטסת: ביום 8/2/04 בסכום של 1951.72₪; ביום 20/9/04 בסכום של 585 ₪. לטענת התובע, חיובים אלו הינם בגין שכ"ט עו"ד, שכבר נגבה בתיק ההוצל"פ.

כן הפנה התובע לחיובו בגין הוצאות הפסק בסכום של 2,950 ₪ הן בכרטסת והן בתיק ההוצל"פ.

התובע הפנה להחלטה בטענת פרעתי שהגיש בתיק ההוצל"פ (ניתנה על ידי בתפקידי אז כרשמת ההוצל"פ), ועל פיה התקבלה בקשתו ונסגר תיק ההוצל"פ. לטענת התובע, בטרם נסגר התיק, גבתה ממנו הנתבעת כספים ביתר. בעניין זה הפנה התובע לקבלה משנת 2005 ע"ס 6,500 ₪, לקבלה משנת 2004 ע"ס 10,500 ₪ ולחשבונית משנת 2003 ע"ס 2,950 ₪ (נספחים ז'1 – ז'3 לתצהירו).

עוד טען התובע, כי למרות החלטות רשם ההוצל"פ שניתנו בתיק האיחוד שהיה פתוח כנגדו, ביצעה הנתבעת עיקול בתיק ההוצל"פ. התובע הוסיף כי בסופו של דבר אף פורק תיק האיחוד שהיה פתוח כנגדו.התובע טען, כי התנהלות הנתבעת גרמה לו לנזקים רבים לרבות הוצאתו מחברות אצלה, הפסקת לימודיו במכללת תל חי, התדרדרות במצבו הכלכלי והבריאותי.

3.לטענת הנתבעת, טענות התובע כבר הועלו והוכרעו בבקשה בטענת פרעתי שהגיש במסגרת תיק ההוצל"פ. לטענת הנתבעת מאחר שאותה החלטה הפכה לחלוטה והצדדים לא ערערו עליה, לא ניתן לדון שוב בטענות התובע שכבר הועלו אז. הנתבעת הוסיפה, כי העיקול שנעשה בתיק ההוצל"פ נעשה יום לפני מתן הצו לאיחוד תיקיו של התובע ובכל מקרה, תיק האיחוד של התובע פורק בסופו של דבר מאחר שלא שילם במסגרתו דבר במשך שנתיים וחצי ולא בגין אותו עיקול שהוטל בתיק ההוצל"פ, זמן רב קודם לפירוקו של תיק האיחוד. הנתבעת טענה כי בכל מקרה, גם אם היו כספי העיקול מועברים לתיק האיחוד, ברי, כי לא היו מגיעים לתובע עצמו ולכן לא נגרם לתובע כל נזק.

דיון

4.לאחר ששקלתי את עדויות וטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

טענותיו של התובע הינן למעשה, כי הנתבעת גרמה לו נזקים בכך שגבתה ממנו כספים בגין אותו חוב פעמיים: הן בתיק ההוצל"פ והן בכרטסת החיובים אצלה. יודגש, כי בין התובע לנתבעת התקיימה מערכת יחסים ממושכת המתייחסת הן לחברותו אצל הנתבעת (עד להפסקתה) והן לכמה הליכים משפטיים שנוהלו בין הצדדים. יחסים אלו באו לידי ביטוי בכרטסת. לפיכך, ברי, כי על מנת שתתקבל תביעתו, היה על התובע להוכיח כי נגבו ממנו בפועל כספים ביתר בגין אותו חוב. בהעדר הוכחה כאמור, ולאור מערכת היחסים העניפה בין הצדדים, לא ניתן לקבוע, כי חיוביו בכרטסת לא היו מוצדקים.

5.טענות התובע לעניין כספים שנגבו ממנו ביתר, במסגרת תיק ההוצל"פ, נשוא נספחים ז'1 – ז'3 לתצהירו כבר נידונו והוכרעו בהחלטה בטענת פרעתי מיום 30/1/08 (להלן: "ההחלטה"). במסגרת אותה החלטה נידון הסכום של 2,950 ₪ (נשוא נספח ז'3 לתצהירו) ונקבע בסעיף 6 להחלטה, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה כי פרע סכום זה המופיע בחשבונית.

גם ביחס לסכום של 6,500 ₪ (נשוא נספח ז'1), נקבע בסעיף 8 להחלטה, כי מאחר ועל הקבלה לא מופיע מס' תיק ההוצל"פ אלא מספר אחר, הרי שעל אף שברי כי סכום זה שולם ע"י התובע ע"ח חובותיו לנתבעת, לא הוכיח התובע כי מדובר בסכום שנגבה דווקא בגין החוב נשוא תיק ההוצל"פ.

לעניין הסכום של 10,500 ₪ (נשוא נספח ז'2 לתצהיר), נקבע בסעיף 7 להחלטה, כי מאחר ועל הקבלה צוין במפורש מס' תיק ההוצל"פ, הרי המדובר בתשלום ע"ח החוב נשוא תיק ההוצל"פ ומאחר שבתיק ההוצל"פ בוצעה הפחתה רק בסכום של 7,300 ₪ זכאי התובע שיופחתו מהחוב בתיק הוצל"פ 3,200 ₪ נוספים. לפיכך, התקבלה אז טענתו בטענת פרעתי ולמרות יתרת החוב שהייתה קיימת בתיק ההוצל"פ,ניתנה החלטה לסגירת תיק ההוצל"פ.

הנה כי כן, וכפי שיפורט להלן, קיים מעשה בית דין ביחס לסכומים דלעיל אשר לטענת התובע נגבו ממנו ביתר. טענותיו של התובע ביחס לסכומים נשוא נספחים ז'1, ז'3 נדחו בהחלטה בטענת פרעתי ואילו לגבי נספח ז'2 התקבלה הטענה שהסכום אכן נגבה ולכן הופחת בפועל מהחוב בתיק ההוצל"פ.

לעניין הסכום של 6,500 ₪ (נספח ז'2) ולמעלה מן הצורך אוסיף, כי גם עתה לא הציג התובע כל אסמכתא המצביעה על כך שמדובר בסכום שנגבה בגין אותו חוב נשוא תיק ההוצל"פ. אין חולק, כי בין הצדדים נוהלו בוררויות והליכים משפטיים רבים. על הקבלה (נספח ז'1) מופיע "לפי צו ביה"מ ת.מ. 050000038". אין המדובר במספר תיק ההוצל"פ, או במס' תיק ההוצל"פ הקודם עת נוהל התיק בלשכת ההוצל"פ בצפת (אז היה מספרו, כעולה מההחלטה בטענת פרעתי 0605702037). המדובר בתשלום שאכן שולם במסגרת הליך משפטי כלשהו בין הצדדים ואולם, התובע לא צרף לתצהירו כל מסמך המעיד, כי המדובר בתשלום בגין אותו חוב נשוא תיק ההוצל"פ. התשלומים שהתובע חויב בהם בכרטסת, יכול שינבעו מההליכים המשפטיים הנוספים שהתנהלו בין הצדדים ולא ניתן לקבוע כי המדובר בתשלום אשר שולם על חשבון החוב נשוא הפסק ולא על חשבון חוב אחר.

אדגיש, כי למרות שבהחלטה בבקשה בטענת פרעתי כבר נאמר כי לא ניתן ללמוד מהקבלה כי המדובר בתשלום בגין אותו חוב, לא טרח התובע להגיש במסגרת תצהירו בתביעה דנן, כל אסמכתא בעניין. רק בחקירת מצהיר הנתבעת, הציג לו ב"כ התובע מסמך אשר, לטענתו, מצביע על כך שהמדובר בתשלום על חשבון אותו חוב. מאחר שהמסמך לא הוגש ונותר עלום, אין בפני כל אסמכתא כי המדובר בתשלום בגין אותו חוב נשוא תיק ההוצל"פ, ולא בתשלום בגין חוב אחר בגינו ננקטו הליכים משפטיים.

6.כאמור, כך או כך, דין טענות התובע, ביחס לסכומים דלעיל, אשר כבר נידונו במסגרת בקשתו בטענת פרעתי, להידחות.

דין ההחלטה בבקשה בטענת פרעתי כדין פסק דין. בדונו בבקשה בטענת פרעתי, לרשם ההוצל"פ סמכות שיפוטית ודין החלטתו בבקשה מסוג זה כדין פסק דין של ביה"מ שלום. ראה בעניין זה רע"א 1764/03 מארק נ' פרזות, שם נדחתה בקשה לדיון נוסף. ביה"מ העליון אישר קביעות ביה"מ שלום ומחוזי כי משהמבקש שטח את טענותיו בפני ראש ההוצל"פ במסגרת טענת פרעתי ומאחר שדין החלטת ראש ההוצל"פ בהליך זה כדין פסק דין של ביה"מ שלום, הרי משהפכה ההחלטה חלוטה, חל לגביה עקרון מעשה בית דין.

הבסיס בהלכה לעניין מעשה בית דין הינו להביא לסיום המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך (או בעלי קרבה משפטית עימם), באופן שלא יוכלו עוד לחזור ולהתדיין בעניין או בשאלות שנדונו והוכרעו בפסק דין: